בבואנו לנתח ולאפיין את אותו "ארגון הירוק" ראשית עלינו לבחון את עולמנו או את הסביבה בה פועלים ארגונים בעולמנו ולהחליט מה למעשה מאפיין מערכת ירוקה ?
מה מאפיין כל דבר לו נוכל לקרוא "ירוק" ? או אקולוגי ? או בר- קיימא ?
לשם כך עלינו ללכת אל עולם הטבע ולהסתכל על איך דברים מורכבים שם, פועלים בדרכם הטבעית ללא התערבות.
מהו אקולוגי ?
כשאנו מסתכלים על מערכות בטבע אנו יכולים לאפיין אותן בכמה מרכיבים עיקריים:
ראשית, אנו מדברים על מערכות בהן קיים היזון חוזר, מערכות הדואגות להזין את חלקיהן השונים על מנת לשרוד ולא להיעלם.
במערכת אורגאנית בטבע דברים יישרפו, ישברו או "ייעלמו", ימותו בדרך זו או אחרת רק על מנת לחזור אל תוך המערכת, לחזור ולהיות חלק ממשאבי הטבע, משאביה של אותה מערכת, אותו מיקרו קוסמוס בה הם פועלים, והמשרתת, בתורה, את צרכיה של מערכת אחרת הנמצאת או פועלת בסמיכות לה, במקביל, במשולב או בסימביוזה עמה, כשכל המערכות הללו משרתות למעשה ונוטלות חלק פעיל ביותר באותה מערכת גדולה כללית ומקיפה של חיינו.
מבלי להתייחס לעובדת יסוד בסיסית זו לא נוכל להמשיך ולהתייחס למושג אורגני, אקולוגי או "ירוק".
זהו הרעיון הבסיסי העומד ביסודה של השיטה והמחשבה האקולוגית,
אף משאב אינו נעלם וכולם משרתים את כולם.
גם אם נדמה כי מדובר במערכת של יחסי כוחות, אינטריגות ומניפולציות בהן כל אחד מנצל את האחר לצרכיו ומנסה להשתלט על יותר משאבים, עוצמה וכוח, זהו חלק מן התהליך הטבעי ולא מנוגד אליו.
זהו גם אופיו של האדם, רק שאנחנו הגענו למקומות שונים מבחינת התפתחותנו ולכן התנתקנו מאותה המערכת, כמובן, באופן חלקי ביותר.
כמובן שיש לכך מחירים של התרחקות מן הטבע אך מצד שני יש לכך השלכות חיוביות על התפתחותנו המוסרית ועל התפתחותנו הטכנולוגית.
אין התפתחות ועשייה בכלל בעולם בלי מחיר אותו עלינו לשלם בדרך.
וזהו המחיר.
אם אנו רוצים להקים ולקרב את המערכת הארגונית העסקית המודרנית אל עולם הטבע יש לקחת זאת בחשבון ולבנות מנגנונים ראויים לשמירה על החלש, שכן בהיותנו חברה מודרנית, או חברה מתורבתת בכל אופן, איננו יכולים לשאת את המחשבה על כך שחוק הטבע והכוח יפעל בחברתנו.
יצאנו ממעגל זה ועלינו לשמר את החלקים החיוביים שבכך.
אני אתן דוגמה לכך:
במערכת אקולוגית הפועלת בסימביוזה חיה אחת נטרפת על ידי חיה אחרת.
בשרה של החיה משמש לחיזוק החיה הטורפת. עצמותיה מתפוררות ומזינות את הקרקע, תולעים חיות על השאריות אותן משאירות חיות הטרף הגדולות., ואלו, בתורן, נטרפות, נאכלות, מתפוררות ומזינות את האדמה עליה אנו חיים ואת העולם הטבעי, המתקיים על אותה מחזוריות.
אם ניקח השוואה זו לעולמנו העסקי נראה שחברות קמות ונופלות, נטרפות על ידי אחרות, מכשירות עובדים המתפזרים עם הזמן (או ב"מכה אחת", במקרה של התפרקות חברה…) לכל עבר ומזינים חברות אחרות, קיימות או חדשות הקמות במקומן על בסיס המקום אותם פינו.
אנרגיה אם כן, לא נעלמת, לא נותר חלל ריק במציאות זו.
אותה הבנה האומרת כי עובדים מוכשרים במקום אחד ועוברים למקום אחר, מעבירים עמם ידע, ניסיון וטכנולוגיות, שגם נקנות באופן יזום על ידי גורמים שונים במערכת, שבתורם, מוכרים הלאה, מאבדים מתפרקים, מאבדים רלוונטיות לטובת משהו חדש, אחר, המבוסס על הידע הקיים ועל הפיתוח שנעשה עד כה, אותה הבנה וקבלה של מצב זה הנה הבסיס המאפשר לנו לדבר על מערכת עסקית מבוססת דגם אקולוגי ירוק.
אך כמו שאותן חיות בטבע, הטורפות והנטרפות כאחד לא באמת חושבות על היותן חלק מתהליך גדול של לידה, מוות ובתווך, חיים (צמיחה, גדילה, הבאת צאצאים הכשרתם וגידולם, ואף ברמת האקולוגית הבסיסית ביותר של אכילה, שתייה והפרשת חומרים מן הגוף, המזינים בתורן מערכת אחרת), כך אין מצופה מארגונים וחברות עסקיות, המתוכננות ומתוכנתות כמו בני האדם והחיות כולן בטבע, ובכלל, כמו כל דבר בטבע, צומח או חי, לחיות ולהתקיים, לשרוד ולהתגבר, אין לצפות מהן לאיזו מן סוג של הקרבה פילנתרופית.
לא זו הכוונה. אגב, דברים מסוג זה אינם תורמים למערכת אקולוגית ראויה.
אם לא תהיה מלחמת הישרדות לא יפותחו אינסטינקטים, לא תהייה מוטיבציה להתפתח,
לשנות ולהתקדם, תיעצר התנועה, וכמובן שזה בלתי אפשרי מבחינה פיזיקלית.
זה פשוט נוגד את הטבע וזה לא קורה…
אם כן, אותה מלחמת הישרדות, המקבילה למלחמת ההישרדות הקיימת בטבע, בין הארגונים והמרכיבים השונים במערכת הכלכלית בעולם המודרני, הינה דבר הכרחי.
רק מה, אין לשכוח את ההבדלים המאפיינים אותנו מבעלי החיים והצומחים האחרים.
את המודעות שלנו לרגש, לסבל ולאפשרות של תמיכה בחלש ובשונה בשולי המערכת ואת המקום החשוב של אותם גורמים המבטאים את חוזקותיהם הייחודיות ואת שונותם לטובת כלל המערכת.
זהו מצב בו מערכת עסקית חיה על פי כללי הטבע ומאפשרת מתוך כבוד להכיל בתוכה ערכי מוסר וקידמה של האדם המתורבת, שהם למעשה המאפיינים החיוביים של הקדמה והתרבות, כל זאת בתוך המעטפת הטכנולוגית בה אנו חיים כיום.
יש צורך במודעות אנושית שלא להרוס, למרות שההרס הוא למעשה חלק המזין את צמיחתו של חלק אחר.
האם אין בכך פרדוקס ? אכן יש.
אך המציאות בה אנו חיים בעידננו הטכנולוגי מאפשרת לנו יכולות הרס רבות וגדולות יותר בהיקפן מאשר יכולות ההרס של כל יצור אחר על הפלנטה.
בידינו להרוס לא רק את עצם קיומנו, עצם המשכיות וקיום המין האנושי, אלא אף לגרום לנזק למערכת כולה, ולהשמדה ופגיעה עמוקה בצמחים ובעלי חיים רבים אחרים מסביבנו ואף למערכות האקולוגיות עצמן, אם אנו אכן מתייחסים אל כל אלו כאל ישויות בעלות לגיטימציה "לחיות", להתקיים ולתרום את שלהן למערכת ולא רק ככלי שרת בידינו.
ולכן, עלינו להשתדל שלא להרוס,
לאפשר, לכבד ולהבין, מצד אחד, תהליכים של התפרקות והיזון חוזר בטבע, לשמוח על האנרגיה שלא נעלמת אך אלא רק משנה צורתה והרכבה, לכבד ולהבין את "מותו" של תהליך, המצאה, פיתוח או ארגון עסקי, לטובת משהו אחר שכבר ימלא את הוואקום ויצמח מן הלמידה שנוצרה במקום הקודם, מאותה "טעות" לכאורה, שאינה טעות כלל ועיקר אלא חלק מתהליך גדול של למידה והתנסות, בסופה מתקדמים עוד צעד אחד קדימה, גדול או קטן, ומשלמים את המחיר (גם זהו חלק מהיזון חוזר. לכל דבר יש מחיר. בכלכלה כמו בטבע).
אם כן, כפי שציינתי קודם, מאפיינים עולם הטבע והעולם העסקי כאחד הינם היזון חוזר, ואחדות האנרגיה והמשאבים בעולם, המברכים על תהליכי לידה, מוות, התפרקות ושינוי, אך מכבדים את מקומו של החלש, האחר והשונה ולא רומסים אותו. פועלים בתחרות אך לא מתוך כוונה להזיק ולהרע.
על בסיס זה ניתן לבסס את תחילתה של התנהלות ארגונית ועסקית המבוססת על רעיון אורגני, אקולוגי ובר קיימא-
מערכת המתנהלת תוך שינוי מתמיד לדורות, לא נעלמת אלא משתנה, מגלה אחריות (חברתית, תאגידית, קראו לזה איך שתבחרו) כלפי השונה, הן מחוץ למערכת (לארגון) כמו מתחרים, שותפים, לקוחות, רגולטורים וכוחות כלכליים, תרבותיים וחברתיים לאומיים ורב לאומיים, וכן כוחות שכאלו בתוך הארגון ובסביבתו הקרובה, הפועלת למעשה בסימביוזה עמו כגון עובדים, משפחות עובדים וכדומה.
זהו לדעתי יכול להיות בסיס נאה למערכת ארגונית "ירוקה" אמיתית.
